הסיפור הגדול של 2026 אולי התחיל בנפט, עבר דרך הגז, אבל עלול להגיע אל הצרכן דרך מקום הרבה פחות בולט, הדשנים.
המלחמה במזרח התיכון והשיבושים במצר הורמוז פגעו בשרשרת האספקה של דשני החנקן והפוספטים, בדיוק בתקופה שבה חקלאים ברחבי העולם צריכים לקבל החלטות לגבי זריעה, שטחי גידול וכמות הדשן שהם יכולים להרשות לעצמם להשתמש בה.
בהתחלה השוק התמקד במחיר האוריאה, שזינק בחדות, אבל זו רק השכבה הראשונה של הסיפור.
הבעיה האמיתית היא שהחקלאות עובדת בפיגור.
אם מחיר הדשן עולה היום, זה לא אומר שמחיר הלחם, האורז או הבשר יעלה מחר. החקלאי צריך קודם להחליט כמה דשן לקנות, כמה לשתול, מה לשתול ואיך לנהל את העלויות. לאחר מכן מגיעה עונת הגידול, הקציר, מכירת הסחורה, עיבוד המזון, ההפצה ורק בסוף התהליך מגיע המחיר לצרכן.
לכן יכול להיות מצב שבו מחירי הדשנים כבר יורדים, שוק האנרגיה נרגע וחברות השינוע חוזרות לפעילות רגילה, אבל הנזק הכלכלי של השיבוש עדיין נמצא בתוך האדמה.
וזו בדיוק הסיבה שהאזהרות של JPMorgan מקבלות משמעות גדולה יותר ככל שמתקרבים ל-2027.
קודם כל, מה קרה בשוק הדשנים?
מצר הורמוז הוא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לא רק עבור נפט וגז, אלא גם עבור חומרי גלם ודשנים.
המזרח התיכון היווה ב-2025 מקור לכ-42% מיצוא האוריאה העולמי ולכ-27% מיצוא האמוניה העולמי, לפי JPMorgan. בנוסף, יותר מ-36% מהאוריאה העולמית המיובאת מגיעה מהאזור הפרסי.
כלומר, כשנתיב הסחר הזה נפגע, לא מדובר בעוד הפרעה לוגיסטית קטנה.
מדובר בפגיעה בחלק משמעותי משרשרת האספקה של אחד התשומות החשובות ביותר בחקלאות.
והשוק הגיב מהר.
מחיר האוריאה עלה מכ-400 דולר לטון לכיותר מ-850 דולר באפריל 2026, לפני שירד בחזרה לכ-453 דולר ביוני, לפי נתוני הבנק העולמי שצוטטו על ידי ה-WTO. מחירי DAP עלו במקביל מכ-580 דולר לכ-770 דולר לטון.
כלומר, מי שמסתכל רק על המחיר הנוכחי יכול להגיד, "המשבר כבר מאחורינו".
אבל זו עלולה להיות מסקנה מוקדמת מדי.
למה ירידת מחיר הדשן לא בהכרח אומרת שהסיכון עבר?
כי החקלאות לא יכולה פשוט ללחוץ על כפתור Reset.
אם חקלאי היה צריך לקנות דשן באפריל במחיר של 850 דולר לטון, העובדה שהמחיר ירד ל-450 דולר כמה חודשים לאחר מכן לא מחזירה לו את הכסף.
אם הוא דחה רכישה, הפחית את כמות הדשן או החליט לשנות את סוג הגידול, גם הירידה במחיר מאוחר יותר לא בהכרח מתקנת את ההחלטה שכבר התקבלה.
וזה עוד יותר משמעותי בגלל חלונות הזריעה.
JPMorgan מדגישה שהעיתוי קריטי, דשני חנקן צריכים להגיע לחקלאי בזמן המתאים למחזור הגידול, ואם חלון היישום עובר, אי אפשר תמיד לפצות על כך מאוחר יותר.
לכן ההשפעה יכולה להיראות בערך כך:
מחיר הדשן עולה → החקלאי מצמצם שימוש → הזריעה משתנה → הצמח מקבל פחות חומרי הזנה → היבול יורד → היצע הדגנים מצטמצם → מחירי הסחורות עולים → עלות המזון עולה → האינפלציה מגיעה לצרכן.
המרווח בין השלב הראשון לאחרון יכול להיות חודשים רבים.
וזה בדיוק מה שהופך את הזעזוע הזה למסוכן.
החנקן הוא נקודת התורפה המרכזית
אם רוצים להבין את הסיפור, צריך להבין מדוע דווקא דשני חנקן כל כך חשובים.
חנקן הוא הדשן הנצרך ביותר בעולם לפי משקל, ויותר ממחצית מהביקוש העולמי לחנקן מגיע משלושה גידולים בלבד:
• תירס, כ-20%• חיטה, כ-18%• אורז, כ-16%
ביחד, מדובר בכ-54% מהביקוש העולמי לחנקן.
וזה נתון משמעותי מאוד.
אנחנו לא מדברים כאן על גידול נישה או על מוצר חקלאי שאפשר בקלות להחליף.
תירס, חיטה ואורז נמצאים בלב מערכת המזון העולמית.
הם נאכלים ישירות, אבל התירס והחיטה גם משמשים כמזון לבעלי חיים, ולכן פגיעה ביבולים שלהם יכולה להתגלגל בהמשך למחירי בשר, חלב וביצים.
כלומר, פגיעה בדשן לא נשארת בשוק הדשנים.
היא יכולה להתחיל שם ולהמשיך כמעט לכל שרשרת המזון.
והמספרים מראים שהחקלאים כבר מגיבים
אחד הנתונים המעניינים ביותר מגיע מ-Nutrien.
ברבעון השני של 2026, מכירות החנקן של החברה ירדו ב-25.3% ל-2.253 מיליון טון. Reuters דיווחה שהירידה בנפח המכירות פגעה בתוצאות החברה, למרות שמחירי הדשנים עצמם היו גבוהים יותר.
זה נתון שחשוב לקרוא נכון.
הוא לא בהכרח אומר שהחקלאים מפסיקים לגדל מזון.
הוא כן מצביע על כך שהמחירים הגבוהים כבר משפיעים על התנהגות הרכישה והיישום.
וזה בדיוק המשתנה שצריך לעקוב אחריו.
לא רק מחיר הדשן.
כמה דשן באמת נכנס לשדות?
זו שאלה הרבה יותר חשובה.
כי אם המחיר עולה אבל החקלאים ממשיכים להשתמש באותה כמות, השפעת הזעזוע על היבולים יכולה להיות מוגבלת.
אבל אם המחיר הגבוה גורם לחקלאים להשתמש בפחות דשן, אז אנחנו מתחילים לקבל בעיית היצע.
יש גם בעיה שנייה, פוספטים
הסיפור לא מסתיים בחנקן.
פוספטים הם מרכיב מרכזי נוסף בדשנים, וגופרית היא חומר גלם חשוב בתהליך הייצור שלהם.
כאן נכנסת שוב התלות במזרח התיכון.
לפי הבנק העולמי, כמעט שליש מהסחר העולמי בגופרית עובר דרך מצר הורמוז, וכ-15% מיצוא ה-DAP העולמי עובר דרך המצר.
מחירי הגופרית זינקו במהלך השיבוש.
התוצאה היא שגם אם החנקן מצליח להתאזן, הפוספטים עדיין יכולים להישאר תחת לחץ.
אשלג נמצא במצב נוח יותר מבחינת היצע, אבל זו נקודה חשובה, כי לא כל שוק הדשנים צריך להיות במשבר כדי שהחקלאות תרגיש לחץ.
מספיק שאחד או שניים מהמרכיבים המרכזיים יהיו יקרים או לא זמינים.
ואז מגיע הגז הטבעי
כאן מתחבר הסיפור החקלאי לסיפור האנרגיה.
דשן חנקן מיוצר בעיקר באמצעות אמוניה, והייצור שלה דורש מימן שמופק בעיקר מגז טבעי.
כלומר, גז טבעי הוא למעשה אחד מחומרי הגלם המרכזיים של תעשיית החנקן.
כאשר מחיר הגז עולה, עלות ייצור הדשן עולה.
אבל הנזק לא נעצר שם.
גז יקר יותר משפיע גם על:
• השקיה• חשמל• קירור• עיבוד מזון• הובלה• ייצור אריזות• אחסון• תפעול מתקנים חקלאיים
ואם גם מחיר הנפט עולה, הדיזל וההובלה מתייקרים.
כך מתקבל מצב שבו אותו זעזוע גיאופוליטי יכול לפגוע בחקלאות מכמה כיוונים במקביל.
אנרגיה יקרה יותר.
דשן יקר יותר.
הובלה יקרה יותר.
עיבוד יקר יותר.
ובסוף, מחיר המזון עולה.
זה כבר לא "משבר דשנים", אלא שרשרת זעזועים
אפשר לחשוב על המערכת כך:
מלחמה = שיבוש אנרגיה = גז יקר =דשן יקר = פחות שימוש בדשן = שינוי בזריעה = יבול נמוך יותר = מחירי תבואה גבוהים יותר = מזון לבעלי חיים יקר יותר = בשר וחלב יקרים יותר = מזון מעובד יקר יותר = CPI גבוה יותר.
וזה עוד לפני שהכנסנו מזג אוויר.
לפני שנכנסים ל-El Niño, צריך להבין מה זה בכלל
El Niño, או אל ניניו, הוא תופעת אקלים טבעית שמתרחשת כחלק ממחזור רחב יותר במערכת האקלים של האוקיינוס השקט, ובעיקר באזור האוקיינוס השקט המשווני.
במצב רגיל, רוחות הסחר דוחפות מים חמים יחסית לכיוון מערב האוקיינוס השקט, לעבר אזור אינדונזיה ואוסטרליה. במקביל, מול חופי דרום אמריקה עולים מהעומק מים קרים ועשירים בחומרי הזנה אל פני האוקיינוס.
במהלך El Niño, דפוס הרוחות והזרמים משתנה.
המים החמים שמצטברים בדרך כלל במערב האוקיינוס השקט מתחילים לנוע מזרחה, לכיוון מרכז ומזרח האוקיינוס השקט. כתוצאה מכך, הטמפרטורה של פני הים באזור גדול מאוד עולה.
וזה לא רק שינוי בטמפרטורת המים.
האוקיינוס והאטמוספרה מחוברים זה לזה, ולכן שינוי משמעותי בטמפרטורת פני הים משנה גם את תנועת האוויר, את הלחץ האטמוספרי ואת מסלולי הגשם והרוחות.
במילים פשוטות, El Niño יכול לשנות את "מפת מזג האוויר" בחלקים גדולים של העולם.
אבל חשוב להבין, הוא לא אומר שכל העולם מתחמם באותה צורה.
ההשפעה משתנה מאוד לפי אזור.
במקומות מסוימים הוא יכול להביא יותר גשם והצפות, במקומות אחרים בצורת, חום קיצוני או ירידה בכמות המשקעים.
וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך חשוב לחקלאות.
חקלאות תלויה מאוד בכמות ובתזמון של מים, בטמפרטורות, בקרינת שמש ובאורך עונת הגידול.
אם הגשם מגיע בזמן הלא נכון, אם תקופה חמה מדי פוגעת בפריחה או בהתפתחות הצמח, או אם בצורת מתרחשת בדיוק בשלב שבו הצמח זקוק למים, היבול יכול להיפגע משמעותית.
ההשפעה גם אינה מוגבלת לגידול אחד.
El Niño יכול להשפיע על תירס, חיטה, אורז, קפה, קקאו, סוכר, שמן דקלים וגידולים נוספים, אבל כל אזור וכל גידול מגיבים בצורה שונה.
יש גם הבדל חשוב בין ההשפעה המיידית להשפעה הכלכלית.
כאשר El Niño מתחיל, החקלאים לא בהכרח רואים מיד שינוי במחירים. השוק צריך קודם להבין מה המשמעות של תנאי מזג האוויר עבור היבולים העתידיים.
לכן גם כאן קיים פיגור.
מזג האוויר משתנה היום, הצמח מתפתח בחודשים הקרובים, הקציר מגיע מאוחר יותר, ורק לאחר מכן מתחילים לראות את מלוא ההשפעה על היצע הסחורות ועל המחירים.
וזה מתחבר בצורה כמעט מושלמת לסיפור הדשנים.
אם החקלאי נכנס לעונת הגידול עם פחות דשן, ואז מקבל תנאי מזג אוויר קשים, הוא מגיע לנקודת הפתיחה עם פחות מרווח ביטחון.
במילים אחרות, El Niño לא חייב ליצור משבר מזון לבדו.
הוא יכול להפוך זעזוע שכבר קיים בשוק הדשנים לבעיה הרבה יותר משמעותית.
זו הסיבה שמשקיעים צריכים להסתכל לא רק על השאלה האם יהיה El Niño, אלא גם על העוצמה שלו, על האזורים שיושפעו ממנו ועל התזמון שלו ביחס לעונות הזריעה והקציר.
אל ניניו הוא המכפיל שיכול להפוך את הסיפור להרבה יותר גדול
כאן לדעתי נמצא החלק המעניין ביותר.
JPMorgan מזהירה מפני אפשרות ל-El Niño חזק מאוד, ואף לתרחיש של "Super El Niño".
El Niño משנה את דפוסי הטמפרטורה והגשמים ברחבי העולם, ולכן ההשפעה שלו על החקלאות אינה אחידה.
אזורים מסוימים יכולים לקבל יותר גשם.
אחרים יכולים להתמודד עם בצורת.
אזורים טרופיים נוטים להיות פגיעים יותר לירידה בייצור, בעוד שחלק מהאזורים הממוזגים יכולים דווקא ליהנות מתנאים טובים יותר. JPMorgan מציינת היסטורית ירידה ממוצעת של כ-3.5% בייצור באזורים הטרופיים מול עלייה ממוצעת של כ-2.4% באזורים ממוזגים במהלך אירועי El Niño, אם כי אין כאן חוק קבוע וכל אירוע מתנהג אחרת.
וזה בדיוק מה שהופך את 2027 למעניינת.
אם החקלאי כבר משתמש בפחות דשן, ואז מגיע מזג אוויר בעייתי, יכול להיות שהפגיעה ביבול תהיה גדולה יותר.
הדשן והאקלים לא בהכרח מחברים את הנזק שלהם בצורה פשוטה.
הם יכולים להגביר זה את זה.
JPMorgan כבר מכמתת את הסיכון
לפי JPMorgan, אל ניניו חזק במיוחד לבדו יכול להוסיף בערך 0.7 נקודת אחוז לאינפלציית המזון העולמית בשיא ההשפעה.
וההשפעה אינה מיידית.
השיא מגיע בדרך כלל כארבעה עד שמונה חודשים לאחר תחילת זעזוע מזג האוויר.
אבל כאשר מוסיפים ל-El Niño גם אנרגיה יקרה יותר, דיזל, דשנים ואריזות, ההשפעה יכולה להגיע לכ-1.3%-1.5% על אינפלציית המזון.
בתרחיש של JPMorgan, אינפלציית המזון העולמית יכולה להגיע לכ-5% בקצב שנתי במחצית הראשונה של 2027.
והמשמעות המאקרו-כלכלית גדולה עוד יותר, לפי ההערכה שלהם, הזעזוע יכול להוסיף כ-0.6 נקודת אחוז לאינפלציה הגלובלית ולמתן את הירידה הצפויה באינפלציה במהלך 2027.
אבל כאן צריך לעצור רגע
כי קל מאוד לקחת את הנתונים האלה ולקפוץ ישר למסקנה של "משבר מזון עולמי".
אני לא חושב שזה מוצדק בשלב הזה.
והסיבה היא המלאים.
לפי הנתון העדכני של FAO, מלאי הדגנים העולמי בסוף עונות 2027 צפוי להגיע לכ-957.8 מיליון טון.
יחס המלאי לשימוש צפוי לעמוד על כ-32%.
זה עדיין מצב שנראה יחסית נוח מבחינת אספקת המזון העולמית.
גם מלאי האורז נמצא ברמה גבוהה יחסית.
כלומר, העולם לא נכנס לזעזוע הזה עם מחסני תבואה ריקים.
וזה הבדל עצום.
אבל מלאים גבוהים לא מבטיחים מחירים נמוכים
זו אולי אחת הנקודות החשובות ביותר להבנת שוק הסחורות.
מלאים הם כרית ביטחון.
הם לא אומרים שהמחירים לא יכולים לעלות.
אם העולם מתחיל את השנה עם 958 מיליון טון דגנים, אבל היבול הבא חלש מהצפוי, המלאי מתחיל לרדת.
ברגע שהשוק מבין שהמלאי העתידי יהיה נמוך יותר, מחירי הסחורות יכולים לעלות עוד לפני שיש מחסור פיזי.
השוק לא צריך לראות מדפים ריקים.
הוא רק צריך להבין שהיחס בין היצע לביקוש עומד להשתנות.
לכן גם מלאים "נוחים" יכולים להתקיים לצד אינפלציית מזון גבוהה.
ויש עוד גורם שיכול להחריף את המצב, ממשלות
כאשר מחירי המזון עולים, ממשלות כמעט תמיד נכנסות לתמונה.
הן יכולות לסבסד מזון.
לסבסד דשנים.
לשחרר מלאים.
להטיל פיקוח מחירים.
ובעיקר, להגביל יצוא.
מבחינת מדינה בודדת, הגבלת יצוא יכולה להיות הגיונית.
אם הממשלה חוששת שמחירי החיטה או האורז יעלו בתוך המדינה, היא יכולה להחליט לשמור יותר מהתוצרת לעצמה.
אבל אם כמה מדינות עושות את אותו הדבר במקביל, כמות המזון הזמינה למסחר הבינלאומי יורדת.
וזה עלול להפוך זעזוע של היצע לבעיה גלובלית גדולה יותר.
העולם כבר ראה את הדינמיקה הזאת במשברי המזון של 2007-08 ושל 2021-22.
לכן המדינות המתעוררות נמצאות בחזית הסיכון
בארה"ב או במערב אירופה, מזון מהווה חלק קטן יחסית מסל הצריכה.
אבל במדינות רבות באסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, מזון תופס חלק משמעותי הרבה יותר מההוצאה של משקי הבית.
לכן עלייה של 10% במחירי המזון אינה רק נתון אינפלציוני.
היא מורידה את כוח הקנייה של הציבור.
משפחה שמוציאה יותר כסף על אורז, חיטה, שמן או בשר נשארת עם פחות כסף לביגוד, מסעדות, בידור, אלקטרוניקה ושירותים.
כך מתקבלת תוצאה בעייתית מאוד:
אינפלציה עולה + צריכה ריאלית נחלשת.
זה למעשה סוג של סטגפלציה.
JPMorgan מזהה את הודו, אינדונזיה, ברזיל וקולומביה בין המדינות החשופות במיוחד לתרחיש הזה. גם טייוואן ודרום קוריאה עלולות להיות פגיעות, בעוד שבאירופה ובמדינות מפותחות אחרות ההשפעה הישירה של El Niño על מחירי המזון צפויה להיות מתונה יותר, וההשפעה תגיע יותר דרך האנרגיה.
אינדונזיה היא דוגמה טובה למלכוד
אינדונזיה יכולה לסבסד דשנים ולנסות להגן על החקלאים.
אבל סבסוד לא מעלים את העלות.
הוא רק משנה מי משלם עליה.
במקום שהחקלאי יספוג את המחיר, הממשלה סופגת אותו.
אם במקביל El Niño פוגע ביבולים, הממשלה עלולה להתמודד גם עם עלויות סבסוד גבוהות יותר וגם עם צורך לתמוך במחירי המזון.
וזה בדיוק המקום שבו זעזוע חקלאי הופך לבעיה פיסקלית ולבעיה מוניטרית.
ומה הבנקים המרכזיים יכולים לעשות?
זו אחת השאלות המעניינות ביותר.
אם האינפלציה מגיעה ממחסור בדשן, מזג אוויר, נפט או מזון, העלאת ריבית לא מייצרת עוד טון חיטה ולא מייצרת עוד טון אוריאה.
אבל הבנק המרכזי עדיין צריך להתמודד עם אינפלציה.
הוא נמצא בין שני כוחות:
מצד אחד, אינפלציה גבוהה יותר.
מצד שני, צריכה חלשה יותר בגלל הירידה בכוח הקנייה.
אם הוא מגיב באגרסיביות, הוא עלול להחליש עוד יותר את הצריכה.
אם הוא לא מגיב, הוא מסתכן בכך שאינפלציית המזון תחלחל לשכר, לשירותים ולציפיות האינפלציוניות.
לכן זעזוע מזון הוא סוג בעייתי מאוד של אינפלציה.
הוא יכול ליצור לחץ על המדיניות המוניטרית בדיוק בזמן שבו הכלכלה כבר נחלשת.
מה צריך לעקוב אחריו מכאן?
לדעתי, המשקיעים צריכים להפסיק להסתכל רק על מחיר האוריאה.
יש כמה אינדיקטורים חשובים הרבה יותר.
1. כמויות הדשן שנרכשות
אם מחירי הדשן יורדים אבל כמויות הרכישה נשארות נמוכות, זה סימן שהחקלאים עדיין זהירים.
2. שיעורי יישום הדשן
זה הנתון הקריטי מבחינת היבול.
כמה דשן באמת מגיע לשדות?
3. שטחי זריעה
אם חקלאים מצמצמים שטחים בגלל עלויות, ההיצע העתידי יכול להיפגע עוד לפני שמגיע מזג אוויר בעייתי.
4. מחירי הגז הטבעי
גז הוא אחד המשתנים המרכזיים בכלכלת ייצור החנקן.
5. מחירי האוריאה והאמוניה
אלה מדדים חשובים למצב שוק החנקן.
6. DAP וגופרית
הם מספרים לנו אם גם שרשרת הפוספטים נמצאת תחת לחץ.
7. El Niño
לא רק האם הוא קיים, אלא כמה הוא חזק ואילו אזורים חקלאיים מושפעים ממנו.
8. מלאי תירס, חיטה ואורז
כי אלה הגידולים שנמצאים בלב הסיפור.
9. הגבלות יצוא
זה יכול להיות הטריגר שהופך בעיית היצע מקומית לזעזוע בינלאומי.
10. מחירי מזון לצרכן
זה השלב שבו הזעזוע מתחיל לעבור מהשדות אל האינפלציה הרשמית.
והנקודה שהשוק עלול לפספס
השוק נוטה לתמחר את מה שהוא רואה עכשיו.
אם האוריאה ירדה מ-850 ל-450 דולר, המשקיע יכול להרגיש שהבעיה נפתרה.
אבל החקלאות מתנהגת אחרת.
היבול של 2027 תלוי בהחלטות שהחקלאים מקבלים במהלך 2026.
אם הם השתמשו בפחות דשן, אם שטחי הזריעה השתנו, אם חלק מהמתקנים עדיין לא חזרו לייצור מלא ואם במקביל מגיע El Niño חזק, אז מחיר הדשן של היום כבר לא מספר את כל הסיפור.
המחיר החשוב יהיה מחיר התבואה בעוד כמה חודשים.
וזה יכול להיות מאוחר מדי עבור מי שמחכה לראות את הזינוק ב-CPI לפני שהוא מבין את המגמה.
התרחיש שאני רואה כרגע
אני לא חושב שנכון לקבוע שמשבר מזון עולמי הוא בלתי נמנע.
המלאים עדיין מספקים כרית ביטחון משמעותית, והסחר בדשנים כבר מתחיל להתאושש.
אבל גם קשה להתייחס לאינפלציית מזון גבוהה ב-2027 כאל תרחיש קיצון.
כדי שהסיכון ייעלם, צריך לראות כמה דברים מסתדרים במקביל:
• ייצור הדשנים במזרח התיכון צריך לחזור מהר• תשתיות הגז צריכות להתאושש• מחירי האנרגיה צריכים לרדת• שרשראות השילוח צריכות להישאר פתוחות• החקלאים צריכים להמשיך להשתמש בכמויות דשן גבוהות• שטחי הזריעה צריכים להישאר יציבים• El Niño צריך להיות חלש יותר מהתרחיש הקיצוני• היבולים המרכזיים צריכים להיות חזקים• מדינות צריכות להימנע מגל חדש של הגבלות יצוא
זה הרבה דברים שצריכים להסתדר בו-זמנית.
וזו בדיוק הסיבה שהסיכון ראוי למעקב.
2026 אולי הייתה שנת הזעזוע, 2027 עלולה להיות שנת ההשלכות
רוב הדיון הכלכלי סביב המלחמה במזרח התיכון התמקד השנה בנפט וב-LNG.
וזה הגיוני, כי אלה השווקים שמגיבים ראשונים.
אבל יכול להיות שההשפעה המתמשכת יותר תגיע דווקא מהדשנים.
נפט עולה, אנחנו רואים את זה מהר.
דלק מתייקר, הובלה מתייקרת, וההשפעה יכולה להגיע לצרכן בתוך זמן קצר.
דשן עובד אחרת.
הוא נכנס לאדמה.
הוא משפיע על החלטת הזריעה.
הוא משפיע על הצמח.
הוא משפיע על היבול.
ואז הוא עובר דרך שרשרת שלמה לפני שהוא מגיע למחיר המזון.
לכן יכול להיות שהשוק כבר ירגיש שהמשבר נגמר, בזמן שהחקלאות רק מתחילה להתמודד עם התוצאות שלו.
הזעזוע בדשנים התרחש ב-2026.
יכול להיות שאת החשבון האמיתי של הזעזוע הזה נתחיל לשלם ב-2027.
