אם המחקר הזה יצליח, הוא עשוי לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על הזדקנות - האם הבינה מלאכותית בדיוק פתרה את בעיית ההזדקנות?
בשעות האחרונות כולם מדברים על האפשרות להחזיר לעור מראה צעיר יותר. אבל הסיפור האמיתי נמצא במקום אחר לגמרי.
מחקר שפורסם לפני מספר ימים בכתב העת Nature Communications, בשיתוף Revel Pharmaceuticals, חברת Calico ואוניברסיטת קולורדו, מציג גישה חדשה להסרת אחד מסוגי הנזק המולקולריים שנחשבו עד היום לבלתי הפיכים.
במרכז המחקר עומדת מולקולה בשם CML – אחד מתוצרי הקצה של גליקציה (AGEs). מדובר בנזק שמצטבר במשך עשרות שנים כאשר סוכרים מגיבים עם חלבונים בגוף.
התהליך דומה להשחמת לחם בתנור – איטי, מצטבר, וכמעט בלתי הפיך.
הבעיה היא ש-CML אינו נשאר "סתם" בגוף. הוא נקשר לקולגן ולאלסטין ברקמות שונות: בעור – פוגע בגמישות. בעדשת העין – מצטבר עם השנים. ובעיקר בדפנות העורקים – שם הוא עלול לתרום להתקשחות כלי הדם ולהגברת דלקת כרונית דרך הקולטן RAGE.
במשך יותר מארבעה עשורים ההנחה הייתה שאין לגוף האנושי דרך לפרק את המולקולה הזו.
כל הטיפולים שנחקרו עד היום ניסו בעיקר להאט את היווצרות הנזק החדש, לא להסיר את מה שכבר קיים.
כאן נכנסת פריצת הדרך.
החוקרים תכננו אנזים חדש לחלוטין, שאינו קיים בטבע.
הם שילבו כלים של בינה מלאכותית, כולל AlphaFold, סרקו כ-45,000 מבני חלבונים, ולאחר מכן ביצעו חמישה סבבים של אבולוציה מכוונת על יותר מ-500 מיליון וריאנטים שונים, עד שפיתחו את האנזים CMLase.
המטרה שלו פשוטה אך שאפתנית: לזהות את מולקולת ה-CML, להסיר אותה מהחלבון, ולהשאיר מאחור את החלבון במצב קרוב יותר למקור.
התוצאות במעבדה היו מרשימות: ברקמת אאורטה של תורמים בני כ-75 הוסרו יותר מ-70% ממולקולות ה-CML. בעור אנושי מתורמים מבוגרים הוסרו יותר מ-55%, לרמות נמוכות מאלו שנמדדו בעור של אדם בן 31. בעדשות עין נרשמה הפחתה של 45%–78%.
החוקרים ציינו כי ציפו מלכתחילה להסרה של כ-20% בלבד, ולכן התוצאות הפתיעו גם אותם.
אם בעתיד יתברר שהסרת ה-CML גם משפרת את תפקוד הרקמה, המשמעות עשויה להיות רחבה בהרבה מאסתטיקה.
קשיחות עורקים היא אחד הגורמים המרכזיים ליתר לחץ דם סיסטולי, אי-ספיקת לב ושבץ מוחי.
כיום קיימים טיפולים שמאטים את התהליך, אך אין טיפול שמסיר את הנזק שכבר הצטבר, אם ניתן יהיה להפוך את הנזק הזה גם בגוף חי, מדובר בפוטנציאל לשינוי משמעותי ברפואת ההזדקנות.
עם זאת, חשוב לשמור על פרופורציות.
המחקר בוצע על רקמות שנתרמו ונבדקו מחוץ לגוף, ולא בבני אדם חיים.
עדיין לא הוכח שהסרת ה-CML מחזירה בפועל את הגמישות של העורקים או משפרת את תפקודם. בנוסף, העברת אנזים גדול אל תוך רקמות עמוקות בגוף היא אתגר ביולוגי והנדסי משמעותי, וניסויים קליניים עדיין רחוקים.
גם ההתלהבות של המשקיעים כבר מורגשת.
בפודקאסט All-In טענו דייוויד פרידברג וצ'מאת פאליהאפיטיה כי אם ניתן יהיה להפוך את האנזים לקרם או לטיפול פשוט, מדובר בפוטנציאל לשוק של טריליוני דולרים.
ייתכן שהם צודקים לגבי הפוטנציאל הכלכלי. אבל הערך האמיתי של המחקר אינו קרם קוסמטי.
הוא טמון בכך שלראשונה הצליחו להסיר מרקמה אנושית סוג של נזק מולקולרי שנחשב במשך עשרות שנים לבלתי הפיך.
אם הגישה הזו תוכיח את עצמה גם בגוף חי, ייתכן שלא מדובר בעוד טיפול שמאט את ההזדקנות - אלא בתחילתו של עידן שבו חלק מהנזקים המצטברים של הגיל יהפכו לברי תיקון.
הבינה המלאכותית משנה את העולם - ומה שמדהים, שכנראה, עוד לא ראינו כלום..
